החלטה בתיק רע"א 6689/10

           בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד סגנית הנשיאה א' קובו) מיום 19.8.2010 בעמ"ש 1092/09.

1.        המבקשת והמשיב 1 (להלן: המשיב) הינם בעל ואישה שיחסיהם עלו על שרטון ושטרם התגרשו. המבקשת מתגוררת עם בנה הקטין בדירת המגורים של הצדדים. הצדדים הגישו תביעות שונות זה כלפי זו לבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב, וביום 29.1.2009 ניתן פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה (כבוד השופטת ט' סיון). במסגרת פסק הדין התקבלה תביעתו של המשיב לפירוק השיתוף בדירת המגורים של הצדדים, ובאי כוח הצדדים מונו ככונסי נכסים לדירה.

2.        המבקשת הגישה ערעור על פסק הדין לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו. בנוסף, ביום 14.6.2009 הגישה בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין לבית המשפט לענייני משפחה אשר דחה את הבקשה. משכך, הגישה המבקשת בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין לבית המשפט המחוזי והחלטתו לדחות את בקשתה היא זו אשר עליה משיגה המבקשת לפניי.

3.        בד בבד להגשת הערעור והבקשות לעיכוב ביצוע פסק הדין, נחתם הסכם למכירת דירת המגורים שאושר על ידי בית המשפט לענייני משפחה. במסגרת ההסכם הצהירו הקונים כי הם ערים לערעור שהוגש על ידי המבקשת על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה, וכן לבקשה לעיכוב ביצוע שהוגשה על ידה. כן נקבע כי במידה והערעור יתקבל יבוטל הסכם המכר. מועד פינוי הדירה והעברת החזקה לקונים נקבע ליום 15.9.2010.

           אוסיף כי על דירת המגורים רשומות משכנתאות וכן מוטלים עליה מספר עיקולים.

4.        במסגרת בקשתה לעיכוב ביצוע פסק הדין טענה המבקשת כי סיכויי הערעור טובים. בכלל זאת טענה המבקשת: כי בית המשפט לענייני משפחה שגה כשהורה על פירוק השיתוף בדירת המגורים שלא במסגרת איזון המשאבים הכולל בפקיעת הנישואין; כי שגה כשהורה על פירוק השיתוף בטרם הוסדר נושא המדור של המבקשת ובנה; כי שגה כשקבע כי על המבקשת לשאת במחצית מהחובות בגין העסק אשר נוהל על ידי המשיב וכי שגה שלא קבע כי היא זכאית למחצית מהרווחים מעסק זה. כן עמדה המבקשת על טענותיה לעניין שיעור ההוצאות שנפסק כי עליה לשלם ועל דחיית תביעתה לחיוב המשיב במלוא תשלומי משכנתא. בנוסף, טענה המבקשת כי מאזן הנוחות נוטה לטובתה שכן המדובר בדירת המגורים שלה ושל בנה הקטין וייגרם להם נזק בלתי הפיך אם יפורק השיתוף בה וזו תימכר.

5.        כאמור, בית המשפט המחוזי דחה את בקשתה. בית המשפט המחוזי קבע כי על אף שמדובר בדירת המגורים של המבקשת, אין בבקשתה טענות משפטיות עובדתיות או משפטיות המצדיקות את עיכוב ביצוע פירוק השיתוף, וכי הכספים שיתקבלו ממכירת הדירה יוכלו לעזור לבני הזוג המצויים בחובות כבדים ולקדם את הליך איזון הנכסים ביניהם. בנוסף, קבע בית המשפט המחוזי כי התנהלות המבקשת לוקה בחסר וכי בקשתה הוגשה בשיהוי ניכר ובלי שנתמכה בתצהיר. בנוסף, ציין בית המשפט המחוזי כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיב, וזאת בין היתר בשים לב לכך כי קיים קונה המושפע מההחלטה בעניין דירת המגורים.

6.        במסגרת בקשת רשות הערעור שלפניי שבה המבקשת על טענותיה בבקשותיה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה, ושבה וטוענת כי סיכויי הערעור שהגישה גבוהים וכי ייגרם לה נזק בלתי הפיך מפירוק השיתוף בדירת המגורים. בנוסף, טוענת המבקשת כי טעה בית המשפט המחוזי כשקבע כי מאזן הנוחות אינו נוטה לטובתה, וכי הצד השלישי אינו תם לב שכן בהסכם המכר צויינה במפורש עובדת קיום הליכי הערעור. עוד טוענת המבקשת כי החובות עליהם עמד בית המשפט המחוזי בהחלטתו אינם חובות של הצדדים אלא חובות של המשיב בגין העסק אותו ניהל. לבסוף, נטען כי לא היה כל שיהוי בהגשת הבקשה לעיכוב ביצוע שכן זו הוגשה מיד עם קבלת כתב מינוי מהלשכה לסיוע משפטי.

7.        המשיב טוען כי סיכויי הערעור אינם גבוהים, בפרט נוכח קביעתו של בית המשפט לענייני משפחה לפיה המבקשת לא העלתה טענות הגנה בקשר עם תביעתו לפירוק השיתוף בדירת המגורים. בנוסף, טוען המשיב כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו נוכח החובות הכבדים של בני הזוג והליכי הגביה המופעלים נגדו. לבסוף, נטען כי התנהלות המבקשת נגועה בחוסר תום לב וכי הבקשות לעיכוב ביצוע פסק הדין הוגשו בשיהוי.

8.        המשיב 2, כונס הנכסים שמונה על ידי בית המשפט לענייני משפחה, עומד בתגובתו על הסטאטוס בו מצוי הליך כינוס דירת המגורים. בין היתר מציין המשיב 2 כי הקונים העבירו את מלוא התמורה בגין הדירה לידיו וכי הוגשה על ידו בקשה לבית המשפט לענייני משפחה לאישור תוכנית לתשלום החובות בגין דירת המגורים וכי בקשתו זו טרם אושרה. המשיב 2 טוען כי המבקשת תוכל להעלות טענות בעניין אופן חלוקת כספי התמורה ובעניין הסדרת המדור במסגרת הדיון בבקשתו זו. בנוסף, טוען המשיב 2 כי עיכוב פינוי הדירה יפגע בבני הזוג מאחר שהחובות של בני הזוג הולכים ותופחים.

9.        החלטתי להידרש לבקשת רשות הערעור, אך על פי שמדובר בדיון ב"גלגול שלישי", וזאת משיקולים של מניעת עיוות דין [השוו: רע"א 10561/04 כליף נ' כהן (לא פורסם, 14.2.2005)]. כפי שאפרט, החלטתי כי יש מקום לדון בבקשת רשות הערעור כאילו ניתנה הרשות לערער וכי דין הערעור להתקבל במובן זה שחלקו של פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה יעוכב כך שהמבקשת ובנה הקטין לא יפונו מדירת המגורים וזאת עד להכרעה בערעור שהוגש. עיכוב הביצוע מותנה בהפקדת כתב התחייבות עצמית ועירבון בסך של 10,000 ש"ח.

10.      אכן, כפי שציין בית המשפט המחוזי, הכלל הוא כי הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע פסק הדין עליו הוגש הערעור [ראו תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984]. כידוע הכרעה בבקשה לעיכוב ביצוע פסק דין תעשה בשים לב לסיכויי הערעור ולמאזן הנוחות [ראו למשל: ע"א  8674/08 רוט נ' בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ (לא פורסם, 1.4.2009)]. כמו כן, כאשר המדובר בפינוי מדירת מגורים יטה בית המשפט להיענות לבקשה לעיכוב ביצוע, שכן הפינוי עלול ליצור מצב בלתי הפיך בו לא ניתן יהיה להחזיר את המצב לקדמותו אף אם יתקבל הערעור [ראו: אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 678-677 (מהדורה עשירית, 2009)]. בית המשפט המחוזי לא התעלם מהלכות אלה, ובחן את בקשת המבקשת לעיכוב ביצוע על פי אמות המידה הנזכרות לעיל. יחד עם זאת, סבורני כי בבחינת מאזן הנוחות ייחס בית המשפט המחוזי משקל מועט יתר על המידה לנזק שייגרם למבקשת כתוצאה מפינוי דירת המגורים, תוך מתן עדיפות להסתמכות קוני הדירה, זאת שלא בצדק לטעמי, נוכח מודעותם להליכים המשפטיים המתנהלים והסכמתם לקבל על עצמם את הסיכון כי תוצאתם של הליכים אלו יכול שתהיה ביטול עסקת המכר.

11.      הערעור שהגישה המבקשת נסב, בין היתר, על העיתוי עליו הורה בית המשפט לענייני משפחה לביצוע פירוק השיתוף בדירת המגורים - קודם לביצוע איזון המשאבים הכולל עם פקיעת הנישואין בין בני הזוג. כן נטען כי לא היה מקום להורות על פירוק השיתוף, מבלי שנבדק קיומו של סידור מגורים אחר למבקשת ולבנה הקטין. משמעות הדבר היא שככל שדירת המגורים תפונה כעת, למעשה יתייתר חלק נכבד מן הערעור אותו הגישה המבקשת, מבלי שניתן יהיה להחזיר את המצב לקדמותו. מנגד, הנזק שייגרם למבקש כתוצאה מפינוי דירת המגורים הינו נזק כספי במהותו בדמות תפיחת החובות הרשומים על שמו (ואזכיר - בית המשפט לענייני משפחה קבע כי מדובר בחובות של שני בני הזוג, קביעה שעליה מערערת המבקשת גם כן). תרופה לנזק זה שעלול להיגרם לו יכול שתימצא במסגרת איזון המשאבים שייערך בסופו של יום בין בני הזוג.

12.      אוסיף כי בנסיבות העניין אף אם השתהתה המבקשת בהגשת בקשתה לעיכוב ביצוע, הרי שאין לייחס לכך משקל רב, מאחר שלא היה כל שינוי לרעה במצבו של המשיב או של קוני דירת המגורים עקב כך.

13.      סוף דבר, סבורני כי בנסיבות העניין מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשת. אני מורה על עיכוב ביצוע חלקו של פסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה לפיו היה על המבקשת לפנות את דירת המגורים של בני הזוג עד ליום 16.9.2010 (זאת אלמלא הצו הארעי שהוצא על ידי ביום 14.9.2010 לפיו הורתי על עיכוב הליך פינוי של המבקשת מהדירה עד למתן החלטה אחרת), וזאת עד להכרעה בערעור שהגישה. מתן הצו מותנה בהפקדת כתב התחייבות עצמית של המבקשת, והעמדת ערבון בסך של 30,000 ש"ח להבטחת נזקי המשיב. היה ואלו לא יופקדו על ידי המבקשת עד ליום 1.11.2010 ייפקע הצו המורה על עיכוב ביצוע חלקו האמור של פסק הדין למחרת היום.

14.      בנסיבות העניין איני עושה צו להוצאות.

           ניתנה היום, ‏ג' בחשון התשע"א (11.10.2010).